פוסט מסכם

התלבטתי מאוד מה לכתוב ואיך לסכם , במה להתחיל והנה עלה לי רעיון , אני אספר את הסיפור שלי ואנסה לתאר מה עבר עלי ברגע זה .התקשיתי לכתוב מילים ותובנות לתהליך סיום , אני לא רואה שהרהורים ומחשבות שלי אשר פרסמתי , הגעתי להחלטה עם עצמי שאני אכן אמשיך לפרסם בבלוג שלי כי קשה לי לוותר על המקום הזה האישי שאני יצרתי , שמאפשר לי לכתוב באופן "חופשי" מקום שמאפשר לי לדווח על תובנות שלי בעקבות הקורסים השונים שאני למדתי במהלך התואר "פריצות דרך חדשות" , נושאים מעניינים אשר רציתי לשתף ולחלוק איתם.

כמו בכל דבר חשתי אותו במהלך לימודי במכללה , הליווי המקצועי והתמיכה הנפשית אשר מספקים לנו , דבר זה התבטא במפגשים מקדימים לפני תחילת הלימודים , דף 4A במבחנים, מפגשים אישיים אשר זכינו ברוב הקורסים באדיבות כלל המרצים וכאן אני רוצה להדגיש את המפגש הראשון שערכה לנו דר' גילה קורץ ובהשתתפות פרופ' דוד חן ודר' שרה שדה ודר' אלון הסגל , במפגש זה  היתה הפעם הראשונה ששמעתי על הבלוג בצורה מורחבת וממוקדת ואני זוכרת עד כמה התלהבתי מהעניין וברגע זה אמרה לנו גילה "אל תדאגו יהיה לכם בלוג משלכם אנחנו נעבוד על זה ביחד נלווה אותכם"  .

וכך נולדה חלקת אלוהים הקטנה שלי "הבלוג של סואר"  שמאוד אהבתי לשמור ולטפח ולעצב מדי שבוע , היו לי הרבה התלבטויות : האם לשמור את העיצוב או לא, איזה ג'אדטים לשלב, על איזה נושאים אכתוב , וכך  לאור עובדות אלה "נולדו" רוב הפוסטים שלי בבלוג , וכפרחי טכנולוגיה אני לא רואה שתהליך ההכשרה שלי יהיה מושלם מבלי לעבור חווית  הכתיבה בבלוג כי הוא ממחיש ומיישם את רוב המיומנויות אשר למדנו במהלך הלימודים  , למידה אמיתית ,הבנייה של ידע, למידה קונסטרוקטיביסטית , מיומנויות טכנולוגיות ,למידה שיתופית , מיומנויות המאה ה-21  אלה שמות אחרים של בלוג .

היום אני חושבת על היתרונות שבכתיבת הבלוג ועל השפעתה  של הכתיבה בו על גיבוש תפיסת התפקיד ועיצוב הזהות המקצועית  .

מערכת החינוך במדינת ישראל

ביקורת על המאמר של פרופ'  עמי וולנסקי: מערכת החינוך במדינת ישראל

מאמר זה סוקר את התהליכים השונים של מערכת החינוך משלב החינוך הטרום גן הילדים ועוד שלב החינוך הגבוה תוך עמידה על הסתירות המורכבות והחולשות של המערכת כמו גם האתגרים המרכזיים בפינה היא ניצבת בכל אחד משלבי החינוך , אתגר חשוב ובולט הוא העדר הביקושים למקצוע ההוראה , הפגיעה המצטברת במעמד המורה .

האתגר השני , מדיניות הסטנדרטיזציה במערכת החינוך אשר הייתה לאורך כל שנותיה של המדינה סביב בחינות הבגרות בתום12 שנות לימוד , ברצוני להרחיב את נקודה זו תוך התמקדות בשיטות ההערכה והמדידה השוררת במערכת ובבתי הספר .

אנו חיים במציאות שרוב בתי הספר עוברים שינויים מהותיים , מדי שנה מקדישים כוחות ומשאבים לבניית תוכניות לימודים וזה ברוב המקרים נובע כתוצאה מתחושת אי שביעות הרצון והביקורת הנשמעת בבתי הספר אשר באות לידי ביטוי בכמה עובדות :

·         מספר המקצועות ותחומי התוכן אשר נדרשים התלמידים ללמוד נחשב גדול מדי .

·         מבנה הלימודים ושיטות ההערכה משפיעים על דרכי ההוראה בבית הספר , המורה נאלץ ללמד על פי השיטות המסורתיות ובסגנון שהוא ברובו פרונטאלי ,

·         דרכי ההערכה המסכמות( מיצ"ב) או בחינות הבגרות או שאר המבחנים הבינלאומיים אשר נבחנים בהם התלמידים במהלך שנות הלימודים הן ריכוזיות ודומיננטיות ומשפיעות גם כן על שיטות ההוראה , על תפקיד בית הספר ועיצוב דמות הבוגר החי במאה ה-21.

המורים הפכו להיות מתוסכלים יותר,  מתקשים לעניין ולרתק או אפילו יותר גרוע מזה הם לא מגוונים בשיטות ההוראה ובמיוחד סביבות מתוקשבות או כלים מתוקשבים בעלים פוטנציאל גבוה אשר מפתחים מיומנויות חשובות  ומיומנויות של המאה ה-21 במיוחד .

בהרצאתו של פרופ' עמי בנושא  מגמות שינוי בעולם החינוך  , נשאלת השאלה איפה ישראל מל זה , נאמרו שנח מושגי מפתח בתכנון הלימודים והם :

  Engagement להפוך את התלמידים למעורבים – הם חלק מהתהליך.

Challenges – לאתגר, באמצעות רעיונות מעניינים, עיסוק בחומרי ידע רלוונטים.

    אני מאמינה שהם יחד עם טכנולוגיות הידע  הם סוכני השינוי אשר יביאו לשינוי האמיתי ויזרזו בהקמת מערכת חינוך עתידית המאפשרת צמיחה אישית כערך ואינטליגנציות מרובות  ולמידה אתגרית

בהכללה: תנו להם כלים ללמידה – זוהי ההגדרה הכללית. המציאות משתנה במהירות. הקניית כלים ללמידה מאפשרת  פרנסה עתידית.