ביקורת על המאמר של פרופ' עמי וולנסקי: מערכת החינוך במדינת ישראל
מאמר זה סוקר את התהליכים השונים של מערכת החינוך משלב החינוך הטרום גן הילדים ועוד שלב החינוך הגבוה תוך עמידה על הסתירות המורכבות והחולשות של המערכת כמו גם האתגרים המרכזיים בפינה היא ניצבת בכל אחד משלבי החינוך , אתגר חשוב ובולט הוא העדר הביקושים למקצוע ההוראה , הפגיעה המצטברת במעמד המורה .
האתגר השני , מדיניות הסטנדרטיזציה במערכת החינוך אשר הייתה לאורך כל שנותיה של המדינה סביב בחינות הבגרות בתום12 שנות לימוד , ברצוני להרחיב את נקודה זו תוך התמקדות בשיטות ההערכה והמדידה השוררת במערכת ובבתי הספר .
אנו חיים במציאות שרוב בתי הספר עוברים שינויים מהותיים , מדי שנה מקדישים כוחות ומשאבים לבניית תוכניות לימודים וזה ברוב המקרים נובע כתוצאה מתחושת אי שביעות הרצון והביקורת הנשמעת בבתי הספר אשר באות לידי ביטוי בכמה עובדות :
· מספר המקצועות ותחומי התוכן אשר נדרשים התלמידים ללמוד נחשב גדול מדי .
· מבנה הלימודים ושיטות ההערכה משפיעים על דרכי ההוראה בבית הספר , המורה נאלץ ללמד על פי השיטות המסורתיות ובסגנון שהוא ברובו פרונטאלי ,
· דרכי ההערכה המסכמות( מיצ"ב) או בחינות הבגרות או שאר המבחנים הבינלאומיים אשר נבחנים בהם התלמידים במהלך שנות הלימודים הן ריכוזיות ודומיננטיות ומשפיעות גם כן על שיטות ההוראה , על תפקיד בית הספר ועיצוב דמות הבוגר החי במאה ה-21.
המורים הפכו להיות מתוסכלים יותר, מתקשים לעניין ולרתק או אפילו יותר גרוע מזה הם לא מגוונים בשיטות ההוראה ובמיוחד סביבות מתוקשבות או כלים מתוקשבים בעלים פוטנציאל גבוה אשר מפתחים מיומנויות חשובות ומיומנויות של המאה ה-21 במיוחד .
בהרצאתו של פרופ' עמי בנושא מגמות שינוי בעולם החינוך , נשאלת השאלה איפה ישראל מל זה , נאמרו שנח מושגי מפתח בתכנון הלימודים והם :
Engagement להפוך את התלמידים למעורבים – הם חלק מהתהליך.
Challenges – לאתגר, באמצעות רעיונות מעניינים, עיסוק בחומרי ידע רלוונטים.
אני מאמינה שהם יחד עם טכנולוגיות הידע הם סוכני השינוי אשר יביאו לשינוי האמיתי ויזרזו בהקמת מערכת חינוך עתידית המאפשרת צמיחה אישית כערך ואינטליגנציות מרובות ולמידה אתגרית
בהכללה: תנו להם כלים ללמידה – זוהי ההגדרה הכללית. המציאות משתנה במהירות. הקניית כלים ללמידה מאפשרת פרנסה עתידית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה