ביקורת על המאמר של לארי קיובן
המאמר מתאר את תהליך הרפורמה בחינוך אשר הוא מושפע באופן מכריע מתהליכים פוליטיים וכלכליים ופחות מתהליכים פנים מערכתיים.
מטרת המאמר הנוכחי הינה להאיר את סוגיית חזרתן הבלתי פוסקת של רפורמות בית ספריות , לשם כך מציג הכותב שלוש דוגמאות ובהמשך הוא בודק כיצד ניסו חוקרים להסביר את חזרתן של רפורמות בית ספריות ולבסוף , מאחר שההסברים המוכרים מתעלמים מראיות רבות או פוסחים עליהן, מציע הכותב חלופות שיביאו בחשבון גם את הראיות הסותרות .
אני למשל במהלך 12 שנות העבודה שלי בבתי ספר ומכהנת כמורה למדעים , חוויתי שתי רפורמות בחינוך, הראשונה אשר נשארה בשלב הצעה ולא יושמה בפועל (ועדת דברת) והשנייה אשר הגיעה לשלב היישום והפרקטי והיא אופק חדש,לדעתי רפורמות לא מיושמות בגלל המבנה החלש של משרד החינוך בכלל ובמגזר הערבי בפרט. המורה מסתגר בכתה, הוא לא מיישם את עקרונות הרפורמה ובכך מצטמצמת היכולת של הפיקוח של המדינה על יישומן .
על פי המאמר השתמשו במטפורה למטולטלת והמחזוריות ולפי ההסבר יש למטפורה שני הסברים ואני אישית נוטה להצדיק ולהאמין בפגמים אלה אשר מתייחסות לדמוי זה , אחד מהם היה שעל פי הדימוי יש צורך בכוח חיצוני רב עוצמה כדי לתת למטולטלת דחיפה ראשונית , אכן זה מראה עד כמה קובעי המדיניות הם חסרי אונים בכל הקשור לשינוי הסביבה הבית ספרית , ישנו כוח גדול יותר בעל השפעה גדולה אשר הם רוב הזמן מתעלמים מהם והם המורים והתלמידים , אם הרפורמה לוקחת בחשבון מלכתחילה את שני גורמים מרכזיים אלה הצורה תהיה שונה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה